תשמעו סיפור מדהים במיוחד, אחד הסיפורים היותר מעוררי השראה ששמעתי, כדאי לקרוא עד הסוף.
האמת שהסיפור הזה מאוד ריגש אותי, אז אם כזו הקדמה ארוכה זה בטוח הולך להיות טוב.
אתמול הלכתי לאכול ארוחת ערב עם מישהו שהוא היה לקוח והפך להיות חבר, אנחנו כבר שנים ביחד,
הוא התחיל אצלי תהליך ייעוץ ואחרי זה צמח ואז חזרתי שוב, הוא שמח מאוד והתחיל להיות עסק שעושה מיליונים.
ואתמול ישבנו ביחד ככה לארוחת ערב הקבועה שלנו, לפחות ככה פעם בחודש אנחנו נפגשים,
הוא אומר לי: ״אני חייב לספר לך סיפור, יש בחור שהכרתי אותו בנסיבות קצת משונות, נסעתי לירושלים
כשירד שלג שם שלג לפני מספר שנים״. היה לו מאזדה שש, היום הוא כבר עם מרצדס הרבה מאוד
שנים אבל זה כבר נושא לסיפור אחר לחלוטין.
אז הוא נסע עם המאזדה שש שלו לירושלים עם כל המשפחה לראות קצת שלג, והוא ככה נהנה מהשלג
ותפס את הרכבת האחרונה שלו לאוטו בשביל לנסות לצאת מהעיר. הם הרי היו בתוך העיר ירושלים והשתמשו ברכבת הקלה.
כאשר הוא בא להיכנס לרכב שלו הוא ניסה לנסוע הלוך חזור והוא לא הצליח. האוטו מפרפר, מחליק.
הוא מסתכל הצידה ורואה מכוניות מחליקות בשלג, עושות תאונות.
הוא אמר – ״לא, לא, אין לי מה להסתכן עכשיו ולעשות תאונה, אני פה עם משפחה באוטו, אני אשב ואני אחכה״.
ואז הוא יושב ומחכה ומציץ ככה החוצה ורואה מלא מכוניות תקועות בפקק ובדיוק עוברים לידו זוג
דתיים, גבר ואישה בשנות העשרים לחייהם.
ואז הוא פונה אליהם ושואך ״מה קורה שם? למה נוצר הפקק?״ אז הזוג הצעיר אומר לו: ״הייתה תאונה,
אין לך למה לחכות, זה יקח מלא זמן ואי אפשר בכלל לצאת״.
אז חבר שלי עונה בחזרה: טוב תודה״. והבחור הדתי הצעיר הפתיע ושאל: ״אתם יודעים מה, אנחנו גרים
פה מעל אולי תבואו להתארח אצלנו?״, אז חבר שלי מתסכל על המשפחה שלו שאיתו ברכב ועונה: ״לא לא,
הכל בסדר, אנחנו נחכה, בטח עוד רגע הכביש יתפנה ואנחנו נסע״.
אבל הבחור הדתי ממשיך להתעקש: ״אין לך מה לחכות, אני אומר לך, תבואו אלינו, תחכו מעט עד שיחלצו אתכם״.
חבר שלי ענה: ״באמת שאין צורך, כבר קראתי לאחי, יש לו ג'יפ, הוא תכף יגיע והוא ייחלץ אותנו והכל יהיה בסדר״.
אבל הבחור הדתי לא הרפה: ״ אחי, איזה ג׳יפ?? אי אפשר להיכנס לעיר, ירושלים חסומה, אתה לא מבין? בוא אלינו!״
חבר שלי המשיך להתווכח: ״אבל הג'יפ כבר בדרך…״
והוא השיב לו: ״בואו אלינו ותחכו שם לג'יפ״.
ככה הם התווכחו והתווכחו ולבסוף מי שניצח זה הזוג החמוד.
הם אירחו אצלכם את החבר ומשפחת ועד שלוש לפנות בוקר הם דיברו.
ובאמת ירושלים הייתה חסומה. ובמקרה הם התכוננו לשבת, זה היה יום חמישי
והם הכינו מיטות לחמש נפשות שבסוף כמובן לא הצליחו להגיע לירושלים.
כך יצא שאותו חבר בסוף נשאר לישון אצלם ביחד עם המשפחה שלו, ומאחר וירושלים
הייתה עדיין חסומה, יצא שהם עשו אצלם את השבת, הם עשו אצלם קידוש והעבירו את כל השבת ביחד, כל המשפחה.
אמרתי לו: ״מה בלי בגדים, בלי מברשת שיניים?״ והוא ענה לי: ״בבוקר ירדנו לקנות דברים,
חזרנו, קנינו מצרכים, הכנו ביחד את הקידוש״.
ויצא שאותו חבר הוא בעל חנות רהיטים. ומי שאירח אותו, הבחור הדתי, הוא בחור שמתעסק בשיפוץ סלונים,
אז היה להם המון המון על מה לדבר. נוצר קשר אישי מאוד מאוד טוב בן הצדדים, ואותו בחור
שאני ייעצתי לו התחיל לייעץ לבחור השני.
מסתבר שבדיוק היום, ככה הוא סיפר לי, הוא בדיוק קיבל וואטסאפ בעודנו יושבים בארוחת ערב.
הוא אומר לי: ״תראה מה זה, אתה זוכר את הבחור הזה שסיפרתי לך עליו היום? היום יש לו רשת של שבע
חנויות רהיטים בזכות העזרה שלי, וכמובן בסוף הכל ברכה מלמעלה, והכל עבודה קשה, והשתדלות ומאמץ.
אבל שים לב מה קרה, היום בזכות העזרה שלי ובזכות הייעוץ שלי יש לו שבעה סניפים!״
חבר׳ה, אני מדבר איתכם על חנויות ענק, אחת החנויות שהיא החנות דגל שלו, היא אלפיים מטר מרובע,
מחזורים של מיליונים, והוא עד היום מלווה אותו בלי תשלום, בלי שקל, בלי אחוזים.
הכל בגלל מה? בגלל טוב לב ורצון לעזור בלי לקבל תמורה. הוא ראה משפחה יושבת ברכב בשלג,
הוא ראה שאין להם מה לעשות הזמין אותם לביתו, אירח אותם, לא ביקש שום תמורה וכשהם לא יכלו ללכת הביתה,
הוא גם עשה איתם שישי שבת ואירח אותם אצלו בבית.
חברים שאתם נותנים מהלב, הכל חוזר אליכם בחזרה! כשבן אדם כל הזמן חושב מה הוא הולך לקבל כשהוא נותן,
הוא לא יקבל כלום בחזרה.
נתינה צריכה לבוא ממקום טבעי, ובזכות זה שהבנאדם הזה עזר לאותו בן אדם שאין לו מושג מי הוא,
ובאותו זמן אותו בן אדם גם לא היה כזה מצליח ולא עשה הרבה כסף, אני מכיר מקרוב את הסיפור כי ליוויתי אותו במשך שנים.
למעשה כיום הוא גרם לזה שלבחור הדתי הזה יש עסקים מצליחים ומשגשגים מאוד.
תעזרו, תתנו, יהיו אדיבים, לכו לפי דרך ארץ, ואני מבטיח לכם שיהיה לכם חיים מדהימים.
סיפור מקסים בהחלט. אני מקווה שאהבתם, ואתם יותר ממוזמנים לשתף עם מי שאתם רק רוצים.
ואם אתם עדיין לא רשומים לשיעורים היומיים, זה הזמן להירשם ואנחנו נתראה במאמר הבא.
שלכם,
אלעד הדר
