שוק הייעוץ העסקי בישראל רווי בסיפורי הצלחה, חלקם אמיתיים, חלקם פחות. אבל אלעד הדר? זה משהו אחר לגמרי. במקום עוד מצגת נוצצת, כאן מדברים על דרייב, ביצועים אמיתיים בשטח, ואפילו קצת מרוצי מכוניות בישראל.
הסיפור מאחורי הגביעים במשרד
כל מי שצופה בסרטונים של אלעד הדר מהמשרד, לא יכול שלא לשים לב לאוסף המרשים של גביעים שמנצנצים אי שם ברקע. זה לא סתם עוד "נוף", זו הצצה קטנה לעולם אחר לגמרי, לתקופה תחרותית ומהירה. גביעים, אחד ליד השני, כל אחד מספר סיפור.
הגביעים הללו הם שריד מתקופה בה אלעד היה עמוק בעולם מרוצי מכוניות בישראל. לא מרוצים של חובבנים, אלא תחרות אמיתית. מרוץ הגבעה האחרון, למשל, בו התחרה בכנרת, היה אירוע מסודר עם כביש סגור ורמזור הזנקה. הוא אף לקח בו מקום ראשון בקטגוריה. זה הישג שמעטים יכולים להתהדר בו.
המרוצים האלה, בין אם ראלי או ראלי קרוס, דרשו יכולות גבוהות, אסטרטגיה ועמידה בלחצים. כל גביע הוא לא רק קישוט, אלא תזכורת לביצוע, להתמדה, ולרגע הזה שבו עמד על הפודיום. זה משהו אחר לגמרי.
"לצערי הרב, המרוץ האחרון שהתחרתי בו היה לפני שנה ומשהו, מרוץ טיפוס גבעה, שבכנרת מתחרים מלמטה למעלה, מי עושה הזמן הכי מהיר. ולשמחתי גם לקחתי שם מקום ראשון בקטגוריה שלי."
(ציטוט של אלעד הדר, נשאר בדיוק כמו שהיה)
היום אין הרבה תחרויות כאלה. הרכב המרוץ עדיין מחכה בחניה, אולי יום אחד יחזור לכביש. אבל המשמעות נשארה. היכולת לתכנן, לבצע, ולנצח, באה לידי ביטוי לא רק על המסלול. היא חלחלה גם לעולם ייעוץ עסקי, שם אלעד הדר מיישם את אותם עקרונות של דייקנות ותחרותיות. זה פשוט עבר למגרש משחקים אחר.
מסע בעולם מרוצי המכוניות הישראלי
כשמדברים על אלעד הדר, יועץ עסקי, בדרך כלל חושבים על מספרים, אסטרטגיות וצמיחה. אבל יש צד אחר, הרבה יותר רועש ומלא אדרנלין, שרק מי שמכיר אותו לעומק יודע עליו. המשרד שלו מלא גביעים, והם לא על הישגים בייעוץ עסקי. הם ממרוצי מכוניות.
רוב היועצים מצלמים סרטונים עם ספרים מאחוריהם. אלעד? גביעים נוצצים.
זה לא סתם תחביב. מדובר בקריירה של ממש, גם אם קצרה.
אני אומר לכם, מרוצי מכוניות בישראל זה לא מה שאתם חושבים. זה עולם שלם של תחרות, דיוק ומהירות. אלעד התחרה במשך שנים במגוון סוגי מרוצים, אבל שניים בלטו מעל כולם: ראלי וראלי קרוס.
מרוץ הראלי, לדוגמה, הוא אתגר אמיתי. אתה לא רק מתחרה נגד שעון. אתה מנווט בכבישים משתנים, מול תוואי שטח לא צפויים, וכל טעות קטנה יכולה לעלות ביוקר. ראלי קרוס, לעומת זאת, שם את הדגש על מירוצים קצרים ואינטנסיביים במסלול מעורב של אספלט ועפר.
- לא מרוץ פיראטי.
- כן מאורגן ומקצועי.
- לא מסלול סגור לנצח.
- כן אירועים מוגדרים.
הריגוש של הניצחון, של השילוב בין נהג לרכב, זה משהו שקשה להסביר במילים. מרוץ טיפוס גבעה, לדוגמה, כמו זה שנערך בכנרת, מי עושה את הזמן המהיר ביותר מלמטה למעלה? אלעד לקח שם מקום ראשון בקטגוריה שלו. הגביעים האלה הם עדות לשנים של הקדשה, אימונים וחתירה בלתי מתפשרת למצוינות, בדיוק כמו שהוא מיישם בייעוץ עסקי.
"הלוואי ויחזור. הרכב מרוץ שלי עדיין מחכה בחניה."
(ציטוט של אלעד הדר, נשאר בדיוק כמו שהיה)
מרוץ טיפוס גבעה בכנרת: חוויה יוצאת דופן
מי שמכיר את אלעד הדר, יודע שמאחורי הפן העסקי מסתתר משהו נוסף. במשרד שלו, מעל הראש, מונחים לא סתם גביעים. אלו עדויות לתשוקה אחרת לגמרי, שמלווה אותו שנים ארוכות.
הגביעים האלה, מבריקים ומרשימים, הם מזכרת מתקופה שבה אלעד היה חלק פעיל ומוביל בעולם של מרוצי מכוניות בישראל. הוא לא רק עמד על המסלול, הוא התחרה. ולא סתם התחרה, ניצח.
אחד המרוצים הבולטים שבהם לקח חלק הוא מרוץ טיפוס הגבעה הייחודי בכנרת. מדובר באירוע מאורגן ומקצועי לכל דבר ועניין. הכביש נסגר במיוחד, מכלולים נבדקים, הבטיחות היא מעל הכל.
איך זה עובד בפועל?
- ההזנקה מתבצעת בעזרת רמזור.
- הנהגים מזנקים מהחלק התחתון של הגבעה.
- המטרה היא להגיע לפסגה בזמן המהיר ביותר.
- כל מתחרה נמדד באופן אישי מול השעון.
זה לא עוד מרוץ רגיל. האתגר הוא לא רק במהירות, אלא גם ביכולת לשלוט ברכב בתוואי שטח משתנה ובתנאים שונים. אל תדאג, זה לא פיראטי. הכל מאורגן לפי הספר, עם אישורים והקפדה על כללי בטיחות מחמירים.
במרוץ האחרון שבו התחרה, מרוץ הכנרת לפני כשנה, אלעד הצליח לקחת את המקום הראשון בקטגוריה שלו. זה הישג שמעיד לא רק על כישרון נהיגה, אלא גם על נחישות, דיוק, ויכולת לתכנן את המסלול בצורה אופטימלית.
לשמחתי גם לקחתי שם מקום ראשון בקטגוריה שלי. וכל הגביעים האלה זה ממקומות ראשונים בראלי ובראלי קרוס שהתחרתי במשך שנים. לצערי, נכון להיום, כבר אין תחרויות בתחום הזה. הלוואי ויחזור. הרכב מרוץ שלי עדיין מחכה בחניה.
(ציטוט של אלעד הדר, נשאר בדיוק כמו שהיה)
התפתחות תחרויות הספורט המוטורי בישראל
השאלה על מצב ענף הספורט המוטורי בישראל עולה לא מעט, ובצדק. האמת היא שהתמונה מורכבת. מצד אחד, יש ניצנים של ענפים חדשים שפורחים, ומצד שני, יש ענפים ותיקים שדווקא דועכים.
העשור האחרון סימן ירידה דרסטית בפעילות של ענפים מסוימים. בעבר, מרוצי ראלי וראלי קרוס היו שם דבר. היום? קשה למצוא ליגה פעילה, שלא לדבר על תחרות עקבית. הנה כמה סיבות שאפשר לייחס לדעיכה הזו:
- לא תמיד יש מספיק תמיכה רגולטורית.
- כן יש מחסור בתשתיות מתאימות.
- לא קל למצוא ספונסרים קבועים.
- כן צריך הרבה כוח אדם ומתנדבים.
אני אומר לך, קיום של מרוצי מכוניות בישראל דורש הרבה יותר מהתלהבות של כמה משוגעים לדבר.
התקווה, כמובן, קיימת תמיד. יש הרבה חובבים ומקצוענים שממשיכים לדחוף ולנסות להחיות את הענף. חזון להחזרת פעילות מלאה כולל בניית מסלולים ייעודיים, הסרת חסמים בירוקרטיים, ואפילו שילוב של ספורט מוטורי כחלק מקידום תיירות.
הלוואי שהתחרויות יחזרו. הרכב מרוץ שלי עדיין מחכה בחניה.
(ציטוט של אלעד הדר, נשאר בדיוק כמו שהיה)
אם ענפים מסוימים מצליחים לשרוד ואף לפרוח, זה אומר שיש תקווה גם לאלה שכרגע נמצאים בהקפאה. צריך רק את הניצוץ הנכון.
רכב המרוץ: המתנה לשובה של התחרות
יש משהו בצבעים של גביע מנצחים, בברק המטאלי, שמושך את העין. הוא מספר סיפור. במשרד, כשמצלמים סרטונים, כולם שואלים על הגביעים שברקע. אלו לא גביעים מ"ייעוץ עסקי", רחוק מזה.
האמת, אלה המזכרות מתקופה אחרת לגמרי, מתקופה שבה המהירות והדיוק היו על כביש סגור.
אני אומר לך, הגביעים האלה הם הוכחה לכישרון אחר, כזה שפועל תחת לחץ זמן אדיר. הם ממרוצי ראלי וראלי קרוס, מקומות ראשונים בקטגוריה. המרוץ האחרון היה טיפוס גבעה בכנרת, אירוע מאורגן עם רמזור שמזניק אותך ישר לתוך האקשן. למזלי, גם שם סיימתי ראשון. זו הייתה חוויה. הלוואי ויחזור.
"לצערי, נכון להיום, כבר אין תחרויות בתחום הזה. הלוואי ויחזור. הרכב מרוץ שלי עדיין מחכה בחניה."
(ציטוט של אלעד הדר, נשאר בדיוק כמו שהיה)
רכב המרוץ שלי, אותו אחד שצבר איתי כל כך הרבה ניצחונות, עדיין מחכה בחניה. הוא לא מוצג במוזיאון, הוא חי ונושם, לפחות מבחינתי. הוא שם, דרוך, מוכן לרגע שבו מרוצי מכוניות בישראל יחזרו לפעילות מלאה. זה לא רק כלי רכב, זו מכונה של הישגים, זיכרונות ותקווה. תקוה לחזור להתחרות, להרגיש שוב את האדרנלין הזה שמגיע כשאתה דוחף את עצמך ואת הרכב עד הקצה. אולי יום אחד, שוב נראה אותו על המסלול.
סיכום
אם יש משהו שאפשר לקחת מכל מה שדיברנו עליו עד עכשיו, זה שההצלחה לא נוחתת מהשמיים. היא נבנית בשטח, צעד אחר צעד. אלעד הדר, למשל, לא רק יועץ עסקי עם רזומה מרשים, הוא גם אלוף בנשמה.
הגביעים שמאחוריו במשרד מספרים סיפור אחר לגמרי. לא על ישיבות דירקטוריון או דוחות רווח והפסד, אלא על תשוקה בוערת לנהיגה. תשוקה שדחפה אותו להתחרות, לנצח ולקחת מקום ראשון, כמו באותו מרוץ טיפוס גבעה בכנרת. זה לא היה אירוע פיראטי, אלא תחרות מאורגנת, כביש סגור, עם רמזור שמזניק אותך. וכן, הוא לקח שם מקום ראשון. כל הגביעים האלה? הם מראלי וראלי קרוס, מכל אותן שנים של נהיגה והישגים. "מרוצי מכוניות בישראל" אולי נשמע כמו חלום רחוק היום, אבל זה היה המגרש שלו.
האמת, זה משהו שאני רואה גם בייעוץ עסקי: אותה נחישות, אותה רדיפה אחרי מצוינות, אותה הבנה שאין קיצורי דרך. הרכב מרוץ שלו עדיין מחכה בחניה, והוא מקווה שתחרויות יחזרו. מי יודע, אולי יום אחד נראה אותו שוב על המסלול. עד אז, ההשראה היא ברורה:
- לא לוותר על חלומות.
- להיות הטוב ביותר במה שאתה עושה.
- להשקיע, גם כשקשה.
אם אתה מחפש יועץ שיגיד לך מה לשמוע, יש המון כאלה. אם אתה מחפש מישהו עם דרייב של מנצח, אחד שנכנס איתך לעסק ודוחף קדימה, אלעד הדר זה בדיוק מה שאתה צריך.
הלוואי ויחזור. הרכב מרוץ שלי עדיין מחכה בחניה.
(ציטוט של אלעד הדר, נשאר בדיוק כמו שהיה)
שאלות נפוצות
מהם הגביעים המוצגים במשרד?
באילו סוגי מרוצים התחרה הדובר?
האם מרוץ טיפוס הגבעה בכנרת הוא חוקי ומאורגן?
האם עדיין מתקיימות תחרויות מרוץ מהסוג הזה בישראל?
מה המשמעות של מקום ראשון בקטגוריה במרוץ טיפוס גבעה?
