שוק ההתפתחות האישית בישראל מלא עד אפס מקום בהבטחות ריקות. אבל כשמדברים על אלעד הדר והתפיסה שלו, זה משהו אחר לגמרי. כאן לא מדובר בעוד סדנה תיאורטית, אלא בהתמודדות עם העובדה שהחיים חולפים במהירות, וצריך לפעול.
הזמן אינו ממתין: ההבנה שאי אפשר לדחות
שוק העצות בישראל מלא עד אפס מקום. כולם אומרים מה צריך לעשות. אבל אלעד הדר? זה משהו אחר לגמרי. במקום עוד דיבורים, כאן מדברים על ביצוע בשטח.
יש משהו בטבע האנושי שגורם לנו לקחת דברים כמובנים מאליהם. את הבריאות שלנו, למשל. ובעצם, לא רק אותה. החיים עצמם נתפסים לעיתים קרובות כאילו הם מחכים, כאילו יש לנו זמן בלתי מוגבל. וזו, האמת, טעות קריטית.
רוב האנשים דוחים. דוחים לטוס, דוחים לעזוב עבודה, דוחים להתחיל. אלעד הדר לא דוחה.
הוא מקדם.
החיים חולפים במהירות, ואנחנו נוטים לשכוח שהם מחולקים לשלושה חלקים עיקריים, לכל אחד מהם יש את היתרונות והחסרונות שלו:
- לא צעירים? יש זמן ובריאות, אין כסף.
- כן צעירים? יש בריאות וכסף, אין זמן.
- גיל שלישי? יש זמן וכסף, אין בריאות.
החיים קצרים. ההבנה הזו צריכה לטלטל אותנו. לא מדובר רק בתאונות מצערות, אלא בהרגל לדחות. אני אומר לך, אף אחד מעולם לא קידם משהו בחייו על ידי דחייה. ההפך הוא הנכון.
כשפנה אליי אתמול מישהו ב-22:00, אמרתי לו: "תבוא ב-10:00 בבוקר, אני פנוי". כל מה שאפשר לקדם, מקדמים. בלי למרוח. בלי לחכות ל"אחר כך". זה משנה את הכל. ההשפעה על התודעה מיידית.
התוצאות שתשיגו תלויות באופן שבו אתם בוחרים לחיות.
"החיים האלה זה דבר מאוד שברירי, שנתנו לנו להיות שחקנים בהם לזמן מאוד מאוד קצר."
(ציטוט של אלעד הדר, נשאר בדיוק כמו שהיה)
שלושת שלבי החיים: כסף, זמן ובריאות
נדמה שאנחנו לוקחים את הקיום שלנו כמובן מאליו. שוכחים שהחיים חולפים במהירות, ולא עוצרים לשאול: האם אני מנצל את מה שיש לי עכשיו? יש חלוקה גסה לשלושה פרקים מרכזיים בחיים, ולכל אחד מהם יש את היתרונות והחסרונות הייחודיים לו. כשאנחנו צעירים, אנחנו עשירים בדברים מסוימים וחסרים באחרים.
בשלב הראשון, בצעירותנו, המצב די ברור. יש לנו זמן בשפע, נראה שכל הדרך לפנינו. גם הבריאות בדרך כלל מצוינת, הגוף חזק ומתאושש בקלות. אבל מה חסר? הכיס ריק.
ואז אנחנו מתבגרים. משתחררים מהצבא, נכנסים לשוק העבודה במלוא המרץ. פתאום יש לנו בריאות, וכבר מתחילים לצבור גם כסף. אבל כאן מגיע הטוויסט.
מה נעלם? הזמן. פשוט אין זמן. אנחנו בתוך מרוץ עכברים אינסופי, עבודה, משפחה, מטלות. כל הזמן עסוקים ב"להספיק". רשימת המשימות רק הולכת ומתארכת. הזמן הפנוי הוא מצרך נדיר.
הנה הניגוד:
רוב האנשים חולמים על פרישה.
אבל אלעד הדר מדבר על ניצול ההווה.
ולבסוף, אנחנו מגיעים לגיל השלישי. כאן התמונה משתנה שוב, לפעמים באופן די טרגי. יש לנו זמן פנוי, והכסף, אחרי שנים של עבודה קשה, כבר נצבר והוא שם.
אבל לרובנו, בשלב הזה, הבריאות מתחילה לבגוד. הכוחות כבר לא מה שהיו, הגוף פחות חזק, ולפעמים יש גם מחלות כרוניות שמגבילות. אי אפשר להחזיר את הגלגל. הזמן טס, והוא לא מחכה לאף אחד.
לשבור את מעגל הדחיינות: שינוי גישה ותוצאות
רובנו מכירים את הדחף הזה. "אעשה את זה מחר", "יש לי עוד זמן", "זה לא בוער". אבל האמת הפשוטה והמרה היא שדחייה לא מקדמת דבר. אף פעם. ההפך הוא הנכון.
אם נסתכל סביבנו, נראה שאנשים שהצליחו להגיע להישגים משמעותיים הם אלה שאימצו גישה של עשייה והקדמה. הם לא חיכו לרגע המושלם. הם פשוט עשו. אני אומר לכם: ההבדל הוא עצום.
שינוי הגישה הזה משנה את כללי המשחק. הוא הופך את "אולי מחר" ל"למה לא עכשיו?". זה לא תמיד קל, אבל זה משתלם.
כך זה עובד בפועל:
- מזהים משימה או רצון.
- מחליטים לבצע, מיד.
- מפסיקים לחשוב על תירוצים.
- רואים תוצאות.
החיים חולפים במהירות, ואין לנו פריבילגיה לדחות את הדברים החשובים באמת. עבודה, משפחה, טיולים, ללמוד משהו חדש. הכל.
כשהגישה משתנה, גם התוצאות מגיעות.
החיים כמשחק: לטרוף את הרגע
שוק העבודה בישראל רווי בלחץ, ואנחנו נוטים לדחות דברים "לאחר כך", אחרי הפרויקט, אחרי שהילדים יגדלו, אחרי הפנסיה. אבל מה אם ה"אחרי כך" הזה לעולם לא יגיע, או יגיע כשכבר מאוחר מדי? רבים מאיתנו לוקחים את החיים ואת הבריאות כמובן מאליו.
מניסיוני, המהירות שבה החיים חולפים במהירות היא מזעזעת. אתה מתעורר בוקר אחד ומגלה שמה שדחית שנים הפך לבלתי אפשרי. לכן, לשלב את כל מה שחשוב לך בתוך הלו"ז היומי, השבועי, החודשי, זה קריטי. זו לא פריבילגיה, זו דרך חיים.
זה משנה אם אתם שחקנים פסיביים או שחקנים שבאים לטרוף את החיים.
אלעד הדר מדבר על זה המון. זה לא רק ייעוץ עסקי, זו פילוסופיה.
- לא לדחות טיסות לחו"ל.
- כן לקחת את החופש שמגיע לכם.
- לא לדחות שיחות עם יקיריכם.
- כן למצוא זמן להתפתחות אישית.
פנו אליי ב-10 בלילה אתמול עם רעיון. התשובה שלי הייתה פשוטה: "תבוא ב-10 בבוקר". אני אומר לך, כל דבר שאפשר לקדם, מקדמים. לא מחכים. כי הזמן לא מחכה לאף אחד.
החיים האלה שבריריים, קיבלנו כרטיס לשחק בהם לזמן מוגבל. אתה רוצה להיות השחקן הראשי או רק ניצב? תשלב זמן לעבודה, זמן לבילויים, זמן למשפחה ולתחביבים. הכל יחד, לא אחד על חשבון השני. רק כך תפיק מהחיים את המקסימום ותהיה מסופק באמת.
החשיבות שבניצול כל רגע בחיים
החיים שבריריים. נקודה. זה לא משנה אם מדובר בתאונה בלתי צפויה או פשוט בעוד יום שחולף לו בלי ששמנו לב. אנחנו כאן לזמן קצר מאוד, וכל רגע הוא הזדמנות. במקום לחשוב "אחר כך", אולי כדאי להתחיל לחשוב "עכשיו".
רוב האנשים לוקחים את החיים, ואת הבריאות, כמובן מאליו. ואז מתפלאים כשהזמן עובר והם מוצאים את עצמם בגיל שבו דברים מסוימים כבר פחות אפשריים. החיים חולפים במהירות, ואיתם גם ההזדמנויות. בשביל להפיק מהחיים את המקסימום, צריך לשנות גישה. וזה מתחיל בלא לדחות.
אני אומר לך, דחיינות היא המתכון הבטוח לתסכול.
אף אחד לא הצליח לקדם משהו בחיים על ידי דחייה. ההפך הוא הנכון. כשמשלבים עבודה, בילויים, חוויות ורגעים חשובים, מגלים שהסיפוק עולה. זה לא רק עניין של "להספיק", אלא של "לחיות" באמת.
- לא לדחות את הטיסה שתמיד רצית.
- כן לקחת את הפגישה בשעה 10 בבוקר, אם אתה פנוי.
- לא לוותר על הזמן עם המשפחה.
- כן לקדם את הפרויקט הזה כבר היום.
תחשוב רגע על הדרך שבה אתה חי. האם אתה טרוף חיים, או שאתה כל הזמן מחפש זמן רביצה? ואין בזה שום שיפוט, לכל אחד מה שטוב לו. אבל אם אתה רוצה להרגיש סיפוק אמיתי, לזכור שהחיים חולפים במהירות, ולהחליט שאתה מקדים אותם ולא נגרר אחריהם. זה יכול לשנות הכל. וזה בידיים שלך.
סיכום
השוק רווי בהבטחות ריקות על "איך להצליח". אבל העניין האמיתי הוא לא רק להצליח, אלא לחיות. החיים חולפים במהירות, ולעתים קרובות אנחנו לוקחים אותם כמובנים מאליהם. כמו הבריאות, כמו הזמן. דחיינות היא המחלה הכרונית של העידן המודרני, והיא גובה מחיר יקר מכולנו.
רוב האנשים חיים בדחייה מתמדת. הוא? תמיד מקדים.
ניגוד ששורף.
המציאות היא שהחיים מחולקים לשלבים, ובכל אחד מהם חסר לנו משהו: בצעירותנו, יש בריאות וזמן, אבל אין כסף. אחר כך, כשעובדים קשה, יש בריאות וכסף, אבל אין זמן. ובגיל השלישי? כסף וזמן יש, אבל הבריאות כבר אינה בשיאה. זה מעגל קסמים אכזרי אם לא נהיה מודעים לו. החיים, אני אומר לכם, שבריריים מכפי שאנחנו מוכנים להודות.
אז מה עושים? משנים גישה.
פרואקטיביות, לא דחיינות. זאת המפתח. לא משנה אם זה חופשה שאתה חולם עליה, פגישת עסקים חשובה, או שיחה שאתה צריך לקיים, תקדם אותה. אל תחכה. אף פעם לא ראיתי מישהו שהצליח לקדם משהו בחיים מתוך דחייה. זה פשוט לא קורה. אם אתם רוצים לחיות חיים מלאים, לחוות הכל, ולהיות מסופקים באמת, תתחילו לפעול עכשיו. בלי תירוצים, בלי "מחר".
החיים האלה הם מתנה שניתנה לנו לזמן מוגבל מאוד. בואו נטרוף אותם.
שאלות נפוצות
מדוע אנשים נוטים לדחות דברים חשובים בחיים?
מהם שלושת השלבים העיקריים של החיים בהקשר של זמן, כסף ובריאות?
איך ניתן לשנות את הגישה שלנו לדחיינות?
האם יש קשר בין קוצר החיים לבין סיפוק אישי?
