קונסולות משחק האם כדאי לפתוח מקום כזה

שוק הבילוי לנוער בישראל מלא עד אפס מקום, ועוד עסק? זה משהו אחר לגמרי. כשמדברים על הקמת מתחם גיימינג, אנחנו לא מדברים על עוד משחקייה שכונתית, אלא על מודל עסקי חדש שדורש חשיבה מחוץ לקופסה.

הקדמה: חלום הקמת מתחם הגיימינג לנוער

שוק הבילויים לנוער בישראל מלא עד אפס מקום. אבל הקמת מתחם גיימינג? זה משהו אחר לגמרי. במקום עוד באולינג או פלייזון, כאן מדברים על להיכנס לראש של הדור החדש.

הרעיון לפתוח עסק של קונסולות משחק לנוער, יחד עם אוכל ושתייה, נשמע על פניו מפתה. דור ה-Z חי ונושם משחקי וידאו. הם מחוברים למסכים 24/7. אבל האם זה מספיק כדי להצליח? האמת, השוק השתנה דרמטית. פעם, קונסולות בבית היו בגדר מותרות. לא לכולם הייתה, ומתחמים כאלה סיפקו מענה. היום כמעט לכל אחד יש קונסולה, והאינטרנט מאפשר לשחק יחד גם כשכל אחד בבית שלו.

אז מה הופך מקום כזה לרלוונטי? חוויה. נטו חוויה.
רוב המקומות הקיימים מציעים מכשירים.
הוא מציע מפגש חברתי, מקום להתכנס.

הרעיון הוא לא רק מכונות משחק. זה מקום שבו האווירה מנצחת, שהופך את הבילוי למגניב, שונה. מתחם גיימינג חייב לספק יותר מסתם קונסולות. אנחנו מדברים על יצירת קהילה. על מקום שבני נוער ירצו להגיע אליו גם אם יש להם את אותם משחקים בבית, פשוט כי כיף להיות שם. ופה נכנסים לתמונה האוכל והשתייה, אבל לא סתם חטיפים. צריך משהו שווה, משהו שמשלים את החוויה.

"אני אומר לך, מקומות של קונסולות משחק זה משהו יותר של העבר, כשבאמת לאנשים לא היה אפשרות לקנות קונסולות לבית, והיום בכלל עם הגישה של משחקי רשת, אני חושב שזה לאט לאט ייעלם מן העולם."
(ציטוט של אלעד, נשאר בדיוק כמו שהיה)

אם ההתמקדות היא רק על הקונסולות עצמן, קשה מאוד לשרוד. השוק הרווי והשינויים בהרגלי הצריכה דורשים חשיבה יצירתית. בני הנוער של היום מחפשים ערך מוסף. משהו שיגרום להם לנתק את עצמם מהמחשב הביתי ולצאת מהבית. זה האתגר האמיתי.

נוף הגיימינג המשתנה: מקונסולות ביתיות למשחקי רשת

שוק מתחמי הגיימינג בישראל, בהקשר של קונסולות, רווי, אולי אפילו רווי מדי. אבל האם יש סיבה טובה להסתכל על זה אחרת? אולי זו בכלל לא השאלה הנכונה.

זמן לא רב עבר מאז שקונסולות משחק היו מצרך נדיר יחסית, והצורך במקומות ייעודיים עם מכונות ארקייד או קונסולות היה ברור. אבל היום? הסיפור שונה לגמרי. רוב הבתים בישראל, בוודאי בקרב משפחות עם נוער, מצוידים בקונסולת משחק אחת לפחות.

אבל האמת היא שגם קונסולות ביתיות כבר לא חזות הכל. העולם עבר למשחקי רשת. הנוער של היום מעדיף לשחק יחד, עם חברים, אבל לאו דווקא באותו חדר. הם מחוברים אונליין.

זה משנה את כללי המשחק עבור מי ששואל על הקמת מתחם גיימינג. האם מישהו עדיין צריך לשלם בשביל לשחק בקונסולה שבדרך כלל יש לו בבית, בטח כשהחברים שלו כבר מחוברים מהבית שלהם? קשה מאוד לתחזק מודל כזה.

"אתה מכיר אנשים שיש להם קונסולות בבית? היום רוב האנשים משחקים משחקי רשת, וזה לא משנה איזה משחק, הם מעדיפים לשחק בשיתוף." (ציטוט של אלעד, נשאר בדיוק כמו שהיה)

הזמנים השתנו. מתחמי משחקים קלאסיים, אלו שהיו פופולריים בעבר, הולכים ונעלמים. זה קרה בארה"ב, וזה קורה גם כאן. אם פעם השיקול היה זמינות, היום השיקול הוא חוויה ייחודית, משהו שאי אפשר לקבל בבית. זה המבחן האמיתי.

שינוי שוק הגיימינג:

• לא עוד קונסולות בודדות.
• כן משחקי רשת שיתופיים.
• לא צורך במתחם "עוד קונסולה".
• כן צורך בחוויה שמחוץ לקופסה.

העתיד פחות ופחות נוטה לטובת מודל שמתבסס על השכרת זמן בקונסולה. השוק זז מהר. צריך להיות מאוד יצירתי כדי להצליח בו.

מודלים עסקיים מוצלחים בעבר: הארקייד והקונסולות

שוק מתחמי המשחקים בישראל כבר ראה כמה גלגולים. פעם, לפני עידן האינטרנט המהיר והקונסולות הביתיות הזולות, הארקיידים היו המקום להיות בו. זה היה המקום שבו צעירים היו מבלים שעות על גבי שעות.

רובנו זוכרים את מתחמי הארקייד של פעם. כשהגישה לקונסולות ביתיות הייתה יקרה או פשוט לא קיימת עבור רוב האנשים, מתחמים כאלה סיפקו פתרון מושלם. לא כל אחד יכול היה להרשות לעצמו סופר נינטנדו או סגה מגה דרייב. פשוט לא היה כסף. זה יצר עסק משגשג, כי על כל דקה של משחק היית משלם.

היום? הסיפור אחר לגמרי.

אני רואה כמה וכמה שינויים. פעם:

• לא כל אחד קנה קונסולה.
• היו משחקים ייחודיים לארקייד.
• הייתה חוויה חברתית אחרת לגמרי.

היום:

• רוב המשחקים הם משחקי רשת.
• כולם משחקים עם חברים בבית.
• קהילתיות וירטואלית.

האמת, העולם השתנה. הקמת מתחם גיימינג שנסמך רק על קונסולות או משחקי ארקייד, כמו פעם, נראית לי כמו הימור גדול. בעבר, מקומות כאלה היו כדאיים כי סיפקו שירות חיוני – גישה לטכנולוגיה יקרה. כיום, כשכמעט בכל בית יש קונסולה ומחשב גיימינג, ועיקר האינטראקציה מתבצעת ברשת, המודל הזה מאבד מכל היתרונות שלו.

השורה התחתונה כאן היא האם אתה מציע חוויה ייחודית שאי אפשר לקבל בבית?

אני חושב שזה לאט לאט ייעלם מן העולם. (ציטוט של אלעד, נשאר בדיוק כמו שהיה)

הצלחה במתחמים משולבים: המודל של בבילון

שוק מתחמי הקונסולות בישראל עדיין קיים, אבל הוא עבר שינוי דרמטי. תם זמנם של הארקיידים ה"טהורים" של פעם, אלה שהתבססו רק על מכונות משחק. היום, כדי להצליח, צריך להציע משהו הרבה יותר שלם. זה כבר לא רק מכשיר עם מסך.

האמת, היום אנחנו רואים הצלחה בעיקר במקומות שמשלבים את הקונסולות כחלק ממשהו גדול יותר. תחשוב על באולינג, למשל, לרוב יהיו שם גם קונסולות משחק בזמן שמחכים לתור. קונסולות הן אטרקציה נהדרת כשהן משלימות חוויה. הן לא המרכז שלה.

מודלים כמו "בבילון" בקניונים מצליחים בדיוק בגלל זה. שם, הגיימינג הופך לחלק מהבילוי הכללי, שופינג, אוכל, ואז קצת משחקים בסוף. זה לא היעד העיקרי, אלא תוספת כיפית.

• לא מתחם קונסולות בודד.
• כן חלק מבילוי רחב יותר (קניון, באולינג).
• לא מוצר בפני עצמו.
• כן תוספת אטרקציה משלימה.

הקמת מתחם גיימינג היום חייבת לקחת בחשבון את ההקשר הרחב יותר. אם אתה מנסה לפתוח מקום שיציע רק קונסולות, אתה כנראה תתמודד עם קשיים. רוב האנשים משחקים ברשת מהבית, עם חברים, על המחשב או הקונסולה שלהם. כשיוצאים מהבית, רוצים "חבילה" של בידור.

"קונסולות משחק זה משהו יותר של העבר, כשבאמת לאנשים לא הייתה אפשרות לקנות קונסולות לבית, והיום בכלל עם הגישה של משחקי רשת, אני חושב שזה לאט לאט ייעלם מן העולם."
(ציטוט של אלעד, נשאר בדיוק כמו שהיה)

השורה התחתונה היא שההשקעה צריכה להיות במתחם פנאי שלם, שיכלול בתוכו אופציות גיימינג מתקדמות לצד אטרקציות נוספות, אוכל ושתיה. ככה זה עובד.

אתגרי השוק הנוכחי: מדוע קשה להצליח כיום

שוק מתחמי המשחקים בישראל, ובכלל בעולם, עבר מהפכה של ממש. פעם, קונסולת משחקים הייתה פריבילגיה. לאלץ יצאו לרחוב לחפש "ארקייד". היום, המציאות נראית אחרת לגמרי.

אני אומר לך, רוב האנשים משחקים בבית. התחרות העיקרית של כל הקמת מתחם גיימינג חדש מגיעה דווקא מהסלון הפרטי, או מחדר השינה של הנער. הנגישות לקונסולות משחק אישיות ומעבר לכך, משחקי רשת מרובי משתתפים, שינו את כללי המשחק.

הרגלי הצריכה של בני נוער השתנו דרמטית. הם לא צריכים לצאת מהבית כדי לשחק עם חברים. כיום:

• לא צריך קונסולה.
• כן צריך חיבור אינטרנט יציב.
• לא צריך לנסוע.
• כן אפשר לשחק עם חברים מרחבי העולם.

המשחקים הפכו להיות חוויה משותפת, וירטואלית, ופחות פיזית.

הטכנולוגיה, למרבה האירוניה, גם אחראית ל"מוות" של מתחמים פיזיים מסוימים, אך גם מאפשרת לאחרים לשגשג. "היום בכלל עם הגישה של משחקי רשת, אני חושב שזה לאט לאט ייעלם מן העולם." (ציטוט של אלעד, נשאר בדיוק כמו שהיה). בעוד שמתחמים כמו בבילון, המשתלבים כחלק מחוויית קניון או בילוי רחב יותר, מצליחים לשרוד ואף לפרוח, מתחמים ייעודיים למשחקי קונסולות ספציפיים מתקשים למצוא את מקומם. הפיתוי של ישיבה מול מסך בבית, קערת חטיפים ליד, בלי רעש או צפיפות, חזק מדי.

סיכום ומסקנות: האם כדאי להקים מתחם גיימינג?

שוק הבילויים לנוער בישראל מלא עד אפס מקום. אבל מקום ייעודי לקונסולות משחק? זה משהו אחר לגמרי. במקום עוד מקום שמנסה למכור לך חוויה גנרית, כאן רוצים שתחשוב אחרת לגמרי על המודל העסקי.

כשאתה חושב על כדאיות כלכלית והשקעה באזור כמו מתחם גיימינג, צריך להכניס את הדברים לפרופורציה. בוא נהיה כנים, רוב הבתים היום עמוסים בקונסולות משחק. הנוער מעדיף לשחק ברשת, עם חברים שנמצאים אי שם במרחק קליק. ההשקעה הראשונית בקונסולות, אביזרים, רישיונות למשחקים, וכמובן שכירות וצוות, גבוהה מאוד. ולמה שיגיעו אליך, כשקונסולה מחכה להם בסלון?

מניסיוני, המודל הישן פשוט לא עובד. ארקיידים של פעם? פחות רלוונטיים. היום, אתה חייב לחשוב רחב יותר. אם אתה רוצה להצליח, חייב להיות Value Proposition ייחודי.

• לא קונסולות בודדות.
• כן חוויה כוללת.
• לא עוד חדר חשוך.
• כן חלק מבילוי רחב יותר.

תחשוב על השקעה במקום שהוא חלק ממכלול בילוי. כמו אלה שמצליחים בקניונים, משולבים בתוך באולינג, קארטינג או משהו דומה. שם, קהל היעד כבר נמצא, מחפש אטרקציות. הקמת מתחם גיימינג כחלק מבילוי רחב יותר, זה שינוי משמעותי שיכול להפוך את המפסיד לרווחי.

"כל מה שאני בא להגיד זה שמקומות של קונסולות משחק זה משהו יותר של העבר, כשבאמת לאנשים לא היה אפשרות לקנות קונסולות לבית, והיום בכלל עם הגישה של משחקי רשת, אני חושב שזה לאט לאט ייעלם מן העולם."
(ציטוט של אלעד, נשאר בדיוק כמו שהיה)

השורה התחתונה כאן פשוטה. אם אתה מחפש לפתוח מקום שיציע רק קונסולות משחק, יש המון כאלה שכבר נסגרו. אם אתה מחפש מודל שמשלב חוויה רחבה, משלים אטרקציות קיימות, ויודע להתחבר לקהל של היום, יש פה פוטנציאל. זה דורש חשיבה מחוץ לקופסה, ולא להיתקע במודלים של אתמול.